בימי כהונתו של סגן שר הבריאות חה"כ יעקב ליצמן לא היו ועדות התוויות למיניהן ואם היו, הן לא ממש טרחו להיפגש. מדיניות המשרד בנושא הקנאביס הרפואי נקבעה בלעדית בידי המנכ"ל, פרופ' רוני גמזו, אשר שלח מידי פעם "מכתבי הנחיות" על פיהם נאלצו ד"ר יהודה ברוך וצוותו ליישר קו.
בחודש מרץ 2013, לאחר שברור היה כי חה"כ ליצמן לא ימשיך בתפקידו כ(סגן) שר הבריאות, הבינו ראשי משרד הבריאות כי יתכן ושר הבריאות הבא לא ישתף פעולה עם המדיניות השמרנית של פרופ' גמזו ולכן מיהרו לכתוב "נוהל מסודר" כדבריהם, נוהל שיקבע באופן ברור מי זכאי לקנאביס רפואי ומי לא.
כאשר הנוהל פורסם, במרץ 2013, הוא זכה לכינוי "הספר הלבן של הקנאביס" משום שיותר מאשר לעשות סדר בענף, נראה כי מטרתו היא לצמצם את מספר האישורים ככל האפשר ולהקשות עוד יותר הן על הרופאים והן על החולים בצורה שאף משדרגת ומשפרת את המדיניות השמרנית הקודמת של המנכ"ל. כך למשל:
- נוספה דרישה כי החולה יהיה מטופל במרפאת כאב במשך שנה, קודם להגשת בקשה לקנאביס רפואי.
- לא הוסרה הדרישה כי החולה יהיה במעקב כל 3 חודשים במרפאת כאב מוכרת: דרישה זו הינה בלתי ניתנת לביצוע שכן עקב העומס הרב במרפאות הכאב, משך ההמתנה לתור הוא 6 חודשים במקרה הטוב…
- ברשימת המחלות המזכות בטיפול אין זכר לכאב ראש מצררי ולקוליטיס, אשר בגינן נהג עד כה משרד הבריאות לאשר את הטיפול.
- נוהל הגשת הבקשה על ידי הרופא סובך והוארך כך שרופאים רבים רואים בנושא הקנאביס הרפואי "מטרד" ומפסיקים לרשום המלצות (מדוע להתעסק עם טופס אחד של מטופל אחד במשך 40 דקות אם באותו הזמן ניתן לטפל ב- 4 מטופלים אחרים?)
- נוספה הדרישה המרתיעה (אולם בספק אם חוקית) כי חולים יחתמו על ויתור סודיות רפואית.
- נוספה דרישה כי החולים יאשרו בחתימתם כי ידוע להם שחל עליהם איסור נהיגה כל עוד הם מטופלים בקנאביס רפואי.
וכך, נכון להיום (דצמבר 2013), אלו החולים הזכאים ע"פ נוהל 106 לקבל היתר לשימוש בקנאביס רפואי:
http://www.health.gov.il/hozer/DR_106.pdf
בתחום האונקולוגיה: למטופלים בזמן טיפול בכימותרפיה ועד חצי שנה מסיום הטיפול – לצורך הקלה בבחילות, בהקאות ובכאבים הקשורים לטיפול וכן לצורך שיכוך כאב ממקור סרטני בשלב גרורתי ולאחר מיצוי אפשרויות טיפול מקובלות.
בתחום גסטרואנטרולוגיה: למטופלים הסובלים ממחלת קרוהן, אשר אינם מגיבים לטיפול המקובל בצורה מספקת. במקרים חריגים גם למטופלים בקוליטיס.
בתחום הכאב: למטופלים הסובלים מכאב נוירופאתי ממקור אורגני ברור, המטופלים במרפאת כאב מוכרת בתקופה של שנה לפחות לפני הגשת הבקשה, לאחר מיצוי אפשרויות טיפול מקובלות ובהמלצת מרפאת הכאב בה הם מטופלים.
בתחום מחלות זיהומיות: מטופלים המאובחנים בכשל חיסוני נרכש (AIDS) בתנאי שירדו במשקל מעל 10% או שרמת CD4שלהם מתחת ל- 400 (בימים אלו הודיע משרד הבריאות כי האיידס יוסר מהרשימה מאחר ו"המחלה שינתה את אופייה והיא אינה קטלנית אלא כרונית").
בתחום הנוירולוגיה: מטופלים המאובחנים בטרשת נפוצה במצבים ספסטיים אשר לא הגיבו לטיפול המקובל.
לאחרונה, לאחר מאבק ציבורי ארוך אשר כלל התנחלות ממושכת מול ביתה של שרת הבריאות, נוספו לרשימה (או יותר נכון, הושבו לרשימה) גם מטופלים המאובחנים בפרקינסון ומטופלים המאובחנים בתסמונת טורט (טיקים כרוניים). האחרונים נדרשים להגיש את הבקשה על ידי הנוירולוג המטפל בצרוף המלצה של פסיכיאטר שבדק את המטופל.
מאחר ומרבית הבקשות לשימוש בקנאביס רפואי מגיעות ממרפאות כאב, מצאו במשרד הבריאות כיצד לסנדל את הפונים והגו את הדרישה כי "על הפונים להיות מטופלים במרפאת כאב מוכרת במשך שנה לפחות בטרם יוכלו לקבל את האישור."
למרבית המחלות שקיבלו בגינן בעבר אישור אין כל זכר בנוהל החדש. מתנגדי הקנאביס, בעלי האינטרסים הכלכליים השונים ותומכי ה"מדיניות השמרנית" של פרופסור גמזו בוודאי חיככו ידיהם בסיפוק.
כותבת על כך רויטל סלע בדף הפייסבוק שלה:
"אז מה בעצם משרד הבריאות עושה לנו?
הוא מחייב כל חולה כאב לקבל שנה לפחות של נרקוטיקה לפני שהוא בכלל יכול לבקש רישיון לקנאביס.
הוא גורם לכל חולה כאב לשתק את המערכת הטבעית של התמודדות עם כאב, חוסם לכל חולה כאב את כל הקולטנים עליהם הקנאביס יכול לעבוד ובסופו של דבר אחרי שנה כזו, צריך לעבור תהליך גמילה מייסר כדי שהקנאביס יוכל בכלל לעבוד.
משרד הבריאות מייצר כאן אוכלוסייה של מכורים לאופייטים ללא כול תקווה לשינוי…
ד"ר בועז לב, אתה רופא, לא צריך ללמד אותך על המערכת האנדורפינית. אתה הראשון שצריך לדעת ולהבין את הנזק שמדיניות זו גורמת!
אתה מייצג את משרד הבריאות, לא משרד החולי אולם במקום לפעול לקידום הבריאות אתם מקדמים את החולי במדינת ישראל.
מהגברת גרמן אני לא מצפה להבין, רוני גמזו לא רוצה להבין אבל ד"ר לב הוא רופא. הכלל הראשון אותו לומדים בבית ספר לרפואה הוא : Do no harm.
– ואת הכלל הזה, אתה לא מיישם!"
