המקרה הראשון בו נתקלתי במתן רישיון לשמן בלבד, בניגוד להמלצת הרופא, היה בתחילת אוגוסט 2013 : נירה פנתה אלי דרך הפייסבוק וביקשה שאסייע לה לברר מה עלה בגורל ההמלצה שקיבלה מהרופא המומחה שבדק אותה. לאחר בירור קצר עם שרית ירחי, מזכירתו של יובל לנדשפט, מנהל ה"יחידה לקנאביס רפואי – יק"ר", שמחתי לבשר לה כי המלצת הרופא אושרה:
מתוך היכרות והתנסות אישית שלי עם אותו השמן, אני חייב להבהיר כי אין מדובר בשמן קנאביס במיצוי אלכוהולי הידוע בשם "השמן של ריק סימפסון", לו מייחסים יכולות של ריפוי סרטן. משרד הבריאות אוסר על המגדלים לייצר אותו בטענה כי הוא "חזק מדי". השמן היחידי שמשרד הבריאות מאשר לייצר הינו שמן קנאביס מהול בשמן קנולה או בשמן צמחי אחר.
האם הוא יעיל?
הייתי ממליץ עליו רק לחולים שאינם מסוגלים, בשום פנים ואופן, לצרוך את הקנאביס בדרך אחרת, דהיינו בעיקר לילדים קטנים או לחולים סיעודיים. לשם ההשוואה, הייתי מדמה את השמן למזון תינוקות בנוסח גרבר: הוא מתאים לתינוקות ואולי גם לחולים סיעודיים שלא מסוגלים לצרוך מזון בדרך אחרת, אבל מכאן ועד לתת אותו לחולים בוגרים, ועוד לצפות כי יחושו שובע?
מי שהחליט לתת לחולים בוגרים שמסוגלים לעשן או לאדות את הצמח, רישיון לצרוך שמן בלבד, סובל ללא ספק מחוסר הבנה בסיסית ביותר בכל הקשור לצמח הקנאביס ולהשפעותיו!
מעבר לכך, אינני מבין מדוע משרד הבריאות מבקש מהרופא הממלא את טופס הבקשה לפרט כיצד הוא מבקש שהחולה יצרוך את התרופה ("פרחים יבשים" או "שמן") אם בסופו של דבר מישהו במשרד הבריאות – מישהו שאיננו רופא מומחה בתחום הרלוונטי, מישהו שמעולם לא פגש את החולה ומעולם לא בדק אותו – פוסק אחרת…
מתוך הטופס של משרד הבריאות
נסעתי לבית החולים אברבנאל כדי לברר את הנושא עם יובל לנדשפט, מנהל ה"יחידה לקנאביס רפואי – יק"ר" במשרד הבריאות. מאחר והוא לא היה במשרדו, ניסיתי להיעזר בשרית ירחי, רכזת פניות המטופלים:
"מה צריך לעשות חולה שקיבל רישיון לשמן וגילה כי השמן איננו יעיל?" שאלתי אותה.
לאחר בירור העניין מול ד"ר יהודה ברוך השיבה:
"על הרופא להגיש בקשה מנומקת ולהסביר מדוע הוא חושב שעישון יהיה יותר יעיל משמן."
וכך, גזירה חדשה נופלת על ציבור החולים:
מעתה תהליך קבלת התרופה יהיה ארוך יותר, יקר יותר ובסופו של דבר יותיר עוד פחות זמן בידי הרופאים לעסוק ברפואה שכן יאלצו מעתה להתמודד עם בסחבת בירוקרטית מיותרת.
מעבר לכך, אני חושש שחולים רבים מבין אלה שאין להם התנסות קודמת עם עישון הצמח, יקבלו את השמן, ינסו אותו ויגיעו למסקנה ש"המריחואנה הזאת בכלל לא עוזרת".
כך יוכלו מתנגדי הקנאביס לטעון שוב בפני וועדות הכנסת כי "מסתבר שהקנאביס איננו תרופת פלא, לראייה – מחצית מהחולים לא חידשו את המרשם."
הם לא יטרחו לציין כי מדובר בחולים שקיבלו את הצמח בצורת שמן ולא בצורתו הטבעית והמקובלת ביותר (ומן הסתם, היעילה ביותר).
ב– 7/8/2013, לאחר שפנו אלי חולים נוספים שקיבלו רישיון לשימוש בשמן בלבד, שלחתי את המייל הבא:
לכבוד
מנכ"ל משרד הבריאות
פרופ' רוני גמזו
העתק:
שרת הבריאות הגב' יעל גרמן
עו"ד שרונה עבר הדני
1. בשם חולי פרקינסון וטורט, ברצוני להודות לך על פעולתך להוספת המחלות הללו לרשימת ההתוויות המזכות בטיפול בקנאביס רפואי.
אני משוכנע שבקרוב ניווכח כי מרבית החולים אשר יקבלו רישיון לשימוש בקנאביס רפואי ידווחו על שיפור באיכות חייהם ובמצבם הרפואי וכן על הפחתה משמעותית בצריכת התרופות הכימיות.
2. למרות האמור לעיל, ברצוני להביע מחאה חריפה ונמרצת כנגד ההחלטה האחרונה של ד"ר יהודה ברוך, החלטה שלא עברה למיטב ידיעתי דרך ועדת היגוי, ועדת התוויות או כל ועדה אחרת:
אני מתכוון להחלטה שמעכשיו, חולים חדשים יקבלו את הקנאביס הרפואי שלהם בצורה של שמן בלבד, ולא בצורה המקובלת ביותר בעולם – פרחים מיובשים לאידוי או עישון.
לצורך המחשה, מצ"ב טופס המלצת הרופא של נירה – בו ציינה הרופאה במפורש כי היא מבקשת פרחים, וכן מצ"ב הרישיון שניתן ובו רשום… "שמן בלבד".
מלבד נירה, פנו אלי חולים רבים נוספים אשר מצד אחד בישרו לי בשמחה על קבלת הרישיון – אולם מצד שני הביעו תמיהה על כך שהאישור ניתן… לצריכת שמן בלבד.
מה רע בשמן?
אשמח לפרט, אם אתבקש, על ההבדל בין מתן החומר באידוי / עישון לעומת מתן החומר בצורה פומית.
לעת עתה די בכך שנזכור כי צריכת החומר באידוי או עישון היא הצורה המקובלת ביותר בקנדה, ארה"ב והולנד וזאת משום שהיא הוכחה באינספור מחקרים כצורה היעילה ביותר לספיגת החומר.
אם בידי ד"ר ברוך מידע המוכיח אחרת, הרי שמדובר בתגלית עולמית!
בכל אופן, דרך קבלת ההחלטה והוצאתה אל הפועל שלא בדרכים המקובלות (ועדת היגוי או התוויות) הינה פסולה במהותה ומהווה זלזול בוטה בדעתו של הרופא המומחה המטפל (בשביל מה אתם שואלים את הרופא אם הוא ממליץ על פרחים או על שמן, אם בסופו של דבר אתם מחליטים אחרת מהמלצתו??)
לכן אני פונה אליך בבקשה דחופה להורות לאלתר ליחידה לקנאביס רפואי לכבד את המלצת הרופא לגבי אופן צריכת החומר, כל עוד לא יוחלט אחרת בוועדות המתאימות!
אשמח למסור פירוט נוסף על פי בקשתך,
בברכה,
שלומי סנדק.
מאחר ולא קיבלתי תשובה או התייחסות כלשהי, עברתי לשלב הבא:
התקשורת.
גם התקשורת לא הועילה: נראה כי ראשי משרד הבריאות הפסיקו לזרוק חשבון, אפילו לתקשורת…
לצערי לא קיבלתי שום תגובה או תשובה מהגורמים הרשמיים אליהם פניתי, וכך במהלך החודשים הבאים מרבית האישורים החדשים שניתנו ע"י ד"ר ברוך וד"ר לזר היו אישורים לשמן בלבד.
כפי שלמדנו להתרגל ולהשלים עם יתר הגחמות של ראשי משרד הבריאות, כך גם למדנו להשלים עם הגזירה האחרונה:
"ישנו סיכוי גבוה שמשרד הבריאות יתן לך רישיון לשמן בלבד," הסברתי למטופלים חדשים. "אם השמן לא יהיה יעיל, יהיה עליך לחזור לרופא ולבקש ממנו לכתוב בקשה נוספת לקבלת פרחים יבשים לעישון או אידוי…."
נראה כי השתיקה שלנו התפרשה אחרת אצל ד"ר מלכה לזר: היא לא התייחסה כלל וכלל לבקשת הרופאים ואף לא היססה לחלוק על דעתם, גם כאשר שלחו אליה בקשות לשינוי תנאי הרישיון.
בספטמבר 2013 פנתה אלי יעל:
שלום שלומי, שמעתי עליך בעקבות חיפושי לסייע לאבי בן ה 87 להשיג אישור לקנאביס רפואי. מדובר באדם סכרתי שמזריק אינסולין מזה 25 שנים, חולה לב עם קוצב, כאבים אורטופדים, בעיות בכלי דם, לחץ דם גבוה ועוד. לפני כשמונה חודשים הגיע למרפאת כאב באסותא ראשל"צ ונדחה על הסף. במהלך השנה קיבל תרופות משככי כאבים, ללא הועיל. במרפאת כאב באיכילוב נאמר לנו טלפונית כי יצטרך לטפל קודם שנה בזריקות ורק אם לא יהיה שיפור יקבל המלצה לקנאביס. אבי לא מעוניין בזריקות, הוא רוצה לקנות לו קצת שקט ממכאוביו. אשמח לדעת כיצד אפשר להסתייע בך.
בתודה, יעל.
לאחר שפגשתי את האב הקשיש והתרשמתי כי הוא אכן עומד בקריטריונים הנוכחיים של משרד הבריאות לקבלת קנאביס רפואי, הפניתי אותו לאחת מרופאות הכאב המודעות ליתרונות הרפואיים של הקנאביס. כשבועיים לאחר מכן בישרה לי יעל כי אביה אכן קיבל את ההמלצה:
"הרופאה מילאה את ההמלצה אך הסבירה שיש סיכויים גבוהים לכך שהבקשה תידחה או שיקבל אישור לשמן", כתבה לי.
מתוך המלצת הרופאה:
מסתבר כי פקידי משרד הבריאות הצליחו לייאש לא רק חלק ניכר מהחולים אלא גם חלק ניכר מהרופאים: הנה, רופאת כאב בכירה רושמת לחולה המלצה לטיפול בקנאביס רפואי וטורחת לציין כי היא עצמה איננה בטוחה שההמלצה תאושר…
כשבועיים מאוחר יותר התקשרה אלי י' וסיפרה כי אבא קיבל רישיון – אולם הרישיון, עליו חתומה ד"ר מלכה לזר, הינו לשמן בלבד ולא לפרחים כפי שביקשה הרופאה.
הצעתי לה לבקש מאבא לנסות את השמן בכל זאת:
"במידה והשמן לא ישפיע ולא יקל על כאביו, יהיה עליו לחזור לרופאה ולבקש ממנה לכתוב בקשה נוספת, להחלפת הרישיון לשמן ברישיון לפרחים," הסברתי לה, כאילו הייתי נציג רשמי ומיומן של היחידה לקנאביס רפואי.
ב– 31/10/2013 שלחה הרופאה בקשה נוספת, קצת יותר תקיפה:
"…בהתחשב בגיל ובמצב, לתת פרחים!!!!!!" כתבה, עם 6 סימני קריאה – והמבין מבין.
אבל לא ד"ר מלכה לזר, אשר תשובתה הגיעה יחסית מהר – תוך שבוע:
"מניסיוננו, הקשישים מרוויחים יותר מטיפול בשמן וזה בשונה מצעירים" השיבה, ולא שינתה את הרישיון.
תשובתה של ד"ר מלכה לזר נראתה לי כגורמת עוול רציני לחולה הקשיש: אי לכך נסעתי לבית החולים אברבנאל כדי לנסות, לראשונה, לפגוש אותה ולדבר אל ליבה או אל הגיונה.
מאחר ונאמר לי כי היא "נמצאת בישיבה", השארתי לה את המכתב הבא, בצירוף מספר הטלפון הנייד שלי:
מאחר והיא לא השיבה, פניתי במייל ליובל לנדשפט, מנהל ה"יחידה לקנאביס רפואי – יק"ר":
היי יובל,
לא הייתי מטריד אותך לולא היה מדובר במקרה שרק אתה יכול לסייע:
מדובר במר מ', חולה קשיש, בן 87, שקיבל המלצה מהרופאה לפרחים –
ואושר לו שמן בלבד.
הוא ניסה את השמן, ראה שזה לא טוב, חזר לרופאה והיא כתבה במפורש:
"ביקשתי לתת לקשיש פרחים קיבל שמן אך אינו יכול ליטול עקב תופעות לואי קשות ביתר בחילות הקאות כאבי בטן. בהתחשב בגיל ובמצב לתת פרחים!!!!!" (סימני הקריאה המרובים – במקור, ראה ההמלצה מצ"ב)
כעבור שבוע ימים הגיעה תשובתה של ד"ר מלכה לזר אשר כותבת:
"מניסיוננו, קשישים מרוויחים יותר מטיפול בשמן וזה בשונה מצעירים".
ריבונו של עולם, הרי הקשיש הזה התנסה בשמן ולא הגיב טוב, מה עוד רוצה ממנו ד"ר לזר?
כמה זמן עוד נותר לו, מדוע להטריח אותו שוב לד"ר ישר כדי שזו תכתוב שוב מכתב, מכתב שלישי?
די, צריך להיות גבול לאטימות. אני פונה אליך בבקשה מיוחדת על מנת
שתסייע לחולה הקשיש סוף סוף להתחיל בטיפול שהרופא המומחה המליצה.
בינתיים הוא בלי טיפול ועם הרבה כאבים. והוא בן 87.
לאחר שגם הוא לא השיב, פניתי לחה"כ משה פייגלין, אשר עשה כמה טלפונים ופירסם על כך פוסט בדף הפייסבוק שלו.
למחרת התקשרה אלי י' ובישרה כי סוף סוף אביה קיבל רישיון לפרחים, לאחר שחודש שלם בוזבז מסיבות ביורוקרטיות ו"אחרות":
"כיצד זה קרה?" שאלתי.
"הרופאה שלו התקשרה למלכה לזר והצליחה לשכנע אותה", השיבה.
עד לרגע זה אינני יודע מה היה הגורם ששכנע את ד"ר לזר: האם, בנוסף לשיחה מהרופאה היא בכל זאת קיבלה שיחת טלפון מיובל לנדשפט? או אולי דרך חה"כ פייגלין?
אולי זה נפל עליה מכל הכיוונים גם יחד?
כך או כך, העיקר שהחולה הקשיש סוף סוף קיבל את הרישיון לפרחים.
לא חלף שבוע וד"ר מלכה לזר הצליחה להתעלות על עצמה:
מדובר בחולה שקיבל המלצה לשימוש בפרחי קנאביס לעישון. שוב, ד"ר מלכה לזר התעלמה מהמלצת הרופא ואישרה שימוש בשמן בלבד. החולה ניסה את השמן ולא חש הקלה בכאביו, לכן רופאת הכאב שלחה מכתב נוסף בו חזרה על המלצתה לשימוש בפרחים יבשים לעישון.
להלן תשובתה של מלכה לזר:
"אם השמן כלל לא משפיע לא סביר כי תהיה הטבה עם העישון", משיבה מנהלת חדר המיון בבית החולים הפסיכיאטרי ע"ש אברבנאל ומסרבת לבקשתה של אחת מרופאות הכאב הבכירות בבית החולים איכילוב!
אני תוהה – האם היא מודעת לכך שלמעשה היא גוזרת על החולה תקופה נוספת של סבל וכאבים מיותרים? האם היא מודעת לכך שהיא מגדילה באופן משמעותי את הסיכון שהחולה יתמכר לתרופות משככות כאבים, על כל הנזק הבריאותי הנלווה, הן הפיזי והן הנפשי? האם היא זוכרת את שבועת הרופאים?
אני מנסה להבין את ההגיון של מלכה לזר:
- אם השמן יעיל, אין סיבה לבקש פרחים.
- אם השמן לא יעיל, היא לא מאמינה שהעישון יהיה יעיל…
אם כך, באיזה מצב היא תאשר לחולה שימוש בפרחים – כאשר השמן יעיל או כאשר השמן לא יעיל?
כמה חולים נוספים ישנם אשר קיבלו רישיון לשמן בלבד – אך לא מצאו את הזמן, את הכוחות או את היכולות כדי להילחם בהחלטות ובקביעות של ד"ר מלכה לזר?
כמה חולים ישנם אשר יכלו, ברגעים אלה ממש, להיות חופשיים יותר מכאבים, אולם הדבר נמנע מהם משום שפקידי משרד הבריאות – ד"ר יהודה ברוך, ד"ר מוטי משיח וד"ר מלכה לזר – מעדיפים ליישם את מדיניותו השמרנית של מנכ"ל המשרד פרופ' גמזו ולא את מדיניותה המוצהרת של השרה, אשר שבה והצהירה ב– 11/11/2013:
"צריך לתת במהירות קנאביס לכל חולה שהשימוש בו יכול להקל עליו. לא להערים קשיים".
שוב מתברר כי למרות היותה השרה, גברת גרמן איננה הגורם שקובע את המדיניות של המשרד.