ב-22/7/2013 כתבתי לסמנכ"ל משרד הבריאות ד"ר בעז לב ולמנכ"ל המשרד פרופ' רוני גמזו:

לכבוד

ד"ר בעז לב, ועדת ההיגוי.

שלום רב,

כאשר המלצת הרופא המומחה לטיפול בקנאביס רפואי נדחית,

מכתב הדחיה נשלח ישירות לרופא – והוא זה שצריך לבשר על כך לחולה. 

הצעתי היא: 

לשלוח את התשובות השליליות ישירות לחולה בדואר רשום או בדוא"ל

(עם העתק לרופא). 

הנימוקים:

החולה שכן אין לדעת כיצד עשוי להגיב החולה למשמע הודעת הסירוב.

החולה (הרופא נאלץ להודיע לחולה שמשרד הבריאות לא אישר

את המלצתו).

מצליחים להבין מדוע בקשתם נדחתה – הרופא לא מוצא את המכתב,

לא מצא זמן להודיע להם וכו'.

לכן אני מציע לחסוך מהרופא את ההתעסקות המיותרת הזאת ולשלוח את התשובה השלילית ישירות לחולה, בדואר רשום או אלקטרוני

 שלך בברכה,

 שלומי סנדק.

אין ספק שמשלוח מכתב הסירוב ישירות לחולה, ולא לרופא, יקל משמעותית על החולים, אשר לא פעם אינם מצליחים לאתר את "המכתב שנשלח לרופא" – וכך הם מוצאים עצמם 'תקועים' בין היחידה לקנאביס רפואי ("שלחנו מכתב לרופא") לבין הרופא ("לא קיבלנו שום מכתב") ללא יכולת לערער.

 

הפעם, תשובתו של ד"ר לב הגיעה:

 

נכון להיום (12/2013) משרד הבריאות ממשיך לשלוח את מכתבי הסירוב לרופאים ולא למטופלים.

במקרה זה, משרד הבריאות פוגע לא רק בחולים אלא גם ברופאים, כאשר הוא חושף אותם לזעמם של החולים (אותו אפשר להבין נוכח חלק מנימוקי הסירוב) וגוזל מזמנם היקר: במקום לטפל בחולים, הם מתפקדים כפקידים.

מה הפלא שנוכח כל זאת, רופאים רבים 'מבינים את המסר' ובוחרים פשוט שלא להתעסק בקנאביס הרפואי?